לומניס בע"מ נ' אזובל

החלטה

1.בפני בקשה לעכב ביצועו של פסק דין, אשר חייב את המבקשת לשלם למשיב סך של כ-600,000 ₪.

המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור טובים, וכי מאזן הנוחיות מחייב את עיכובו של פסק הדין.

הנימוק לכך, היות המשיב מתגורר באופן קבע בספרד, וכי המשיב לא הוכיח כי מצויים נכסים שלו בישראל.

2.מדובר בסכסוך כספי בין הצדדים, כך גם מחלוקת לגבי פרשנותו של הסכם שנכרת בין הצדדים, וכשבית משפט קמא קיבל את טענות המשיב ודחה את טענות המבקשת.

כך גם יש להוסיף, כי בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית משפט קמא נדחתה.

3.אכן, מעת שמדובר בתושב חוץ, יכול ואם הכספים ישולמו ולאחר מכן תזכה המבקשת בערעורה, ייקשה עליה לגרום להשבת הכספים.

אולם, במקרה דנן, המשיב פירט בתצהיר כי ניתן יהיה לגבות כספים מהשקעות כספיות בבנק, משכר שהוא מקבל באופן קבוע מחברה בישראל וכן מכספי ביטוח מנהלים.

אכן, המשיב לא פירט אודות הסכומים השונים, תוך שטען כי מחמת פרטיותו, אין מקום לחשוף את מלוא הנתונים הכספיים. עם זאת, הצהיר כי שוויים הכספי של הנכסים עולה על החוב הפסוק.

בנוסף לכך, טוען המשיב כי הן ישראל והן ספרד חתומות על האמנה בדבר הדדיות, הכרה ואכיפה של פסקי דין, וכי על כן ניתן יהיה להיפרע מהמשיב גם בספרד.

עוד ציין המשיב, כי המבקשת לא תמכה בקשתה בתצהיר, אלא הסתפקה בטיעון כי המשיב תושב ספרד.

4.דין הבקשה להידחות.

5.מעת שמדובר בחיוב כספי, הכלל הינו כי אין לעכב ביצוע חיוב שכזה, אלא במקרים חריגים. עצם הנימוק שבעל דין מתגורר דרך קבע בחו"ל, אין בו לכשעצמו לחייב את התוצאה כי פסק הדין יעוכב, אלא יש לבחון כל מקרה ונסיבותיו.

במקרה דנן שימש המשיב כנציגה של המבקשת בחו"ל וגם בעת חתימת ההסכם, נשוא פסק דינו של בית משפט קמא, התגורר בחו"ל, דהיינו, המבקשת ידעה גם ידוע היטב כי דין ודברים לה עם תושב חוץ.

יתר על כן, דומה כי מעת שהמשיב הצהיר אשר הצהיר, וכך גם בהתחשב באמנה, אין מקום לעכב את ביצועו של פסק הדין ובמיוחד שפסק הדין ניתן משכבר.

במיוחד יפים הדברים, נוכח הידוע לכאורה למבקשת, אודות הכנסותיו של המשיב מחברה ישראלית, אותה חברה שהקשרים בינה לבין המשיב נידונו בפני בית משפט קמא.

6.למעט הטענה כי ייקשה על המבקשת לבצע מסירת כתבי בית דין, אם וכאשר תזכה בערעורה, המבקשת לא הציבה כל תשתית עובדתית אודות מצבו הכלכלי של המשיב.

7.ככלל, מעת שקיימת התקשרות בין חברה ישראלית לבין מי שאינו מתגורר בישראל, החברה הישראלית נוטלת על עצמה את הסיכון – ואין אני קובע שאכן קיים סיכון שכזה – שיכול ויהיה קושי זה או אחר ביישום הליך משפטי זה או אחר.

אולם, אין בכך לשנות את זכויותיו של הזוכה בפסק דין, הכל בגין מגוריו בחו"ל ובנסיבות כנסיבות דנן.

8.בכל הקשור לסיכויי הערעור, די אם אציין כי אין בהם כדי להכריע את הכף.